פסק-דין בתיק ע"פ 9079/05

מהות הערעור

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט יורם נועם) בת"פ 2225/01.

הכרעת הדין ניתנה ביום 30.5.2004 ובה הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק), ובעבירה של גרימת חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק. ביום 14.12.2004 ניתן גזר הדין, ובו הוטל על המערער מאסר בפועל בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי בן 6 חודשים למשך 3 שנים על העבירות שבהן הורשע.

הערעור מופנה נגד הכרעת הדין המרשיעה.

הרקע העובדתי

2.         עיקרי העובדות, כפי שנקבעו בפסק הדין של בית משפט קמא, הן כמפורט להלן.

3.         המערער שירת במשמר הגבול בפלוגת "כפיר", יחידה משטרתית מבצעית, שנועדה להילחם בפשיעה הפלילית באזור בית שמש וקו התפר באזור עמק האלה, אך עסקה גם בתחום מניעה וסיכול של פעילות חבלנית עוינת.

4.         בלילה שבין ה-14 ל-15 בנובמבר 2000 שובץ המערער למשמרת לילה במסגרת פעילות היחידה לסיכול העברת כלי-רכב גנובים באזור קו התפר. הצוות שבו שובץ, כלל שני שוטרים נוספים, אחד מהם מפקד הצוות, וכן שוטרת נוספת (להלן - הצוות). אנשי הצוות פעלו במסווה של תושבים מקומיים. הם לבשו בגדים אזרחיים ואף הצטיידו בכאפיות, וסיירו בזירה במכונית מסוג פורד טרנזיט נושאת לוחיות רישוי אזרחיות (להלן - הטרנזיט). במסגרת פעילותם, התמקמו אנשי הצוות בשביל עפר העובר בוואדי חפורית, המוביל מאזור בית שמש לאזור כפר צוריף. במקביל, פעל בגזרה כוח גלוי של משמר הגבול, אשר סייר בכבישים בג'יפ משטרתי.

5.         בסמוך לשעה 6:30 בבוקר, באור יום, יצאו ששה תושבי כפר צוריף במכונית מסוג רנו 9 לעבודה בישראל. ברכב נהג חאלד גנימאת, אשר הסיע עמו חמישה נוסעים: חוסיין בראדעיה (להלן - המנוח), יוסף גנימאת (להלן - המתלונן) ושלושה אחרים. כאשר הבחין נהג הרנו בגי'פ המשטרתי, הוא סב על עקבותיו, ירד לשביל העפר והחל לנסוע בחזרה במהירות לכיוון כפר צוריף. הוא החליט לחזור לכפר הואיל ולנוסעי הרכב, שנהגו לעבוד בישראל, לא היו היתרי עבודה כדין.

שוטרי הג'יפ החלו לדלוק אחר מכונית הרנו, אגב הפעלת סירנה והבהוב האורות, וסימנו לנוסעיה לעצור. משלא נענה נהג מכונית הרנו לסימנים, ואף הגביר את מהירות הנסיעה, ביקש צוות הגי'פ מצוות הטרנזיט לחסום את דרכה של המכונית בוואדי, וכך נעשה. החשד שנתגבש אצל מפקד צוות הטרנזיט באותה עת היה שמדובר במכונית גנובה.

מכונית הרנו הגיעה במנוסתה לאזור החסימה. נהגה סבר כי הטרנזיט שייכת למקומיים וביקש מנוסעיה לפנות את הדרך. בשלב זה יצאו ארבעת אנשי הצוות מן הטרנזיט, חבשו כובעי משטרה והתקרבו במהירות למכונית הרנו על מנת לבדוק את נוסעיה. כל אחד מאנשי הצוות ניגש לאזור אחר של מכונית הרנו. מפקד הצוות התקרב לכיוונו של נהג הרנו והחל לשוחח עמו. המערער שם פעמיו לאזור הדלת השמאלית האחורית של המכונית, שלף את אקדחו, דרך אותו וכיוון אותו לעבר יושבי הספסל האחורי. כהרף לאחר מכן נורתה מהאקדח ירייה, אשר ניפצה את שמשת הדלת והותירה בה חור. ברכב נמצאו שני פצועים - המנוח אשר נפגע קשה בצווארו, והמתלונן שנשרט קלות בכתפו.

6.         איש מאנשי הצוות, זולת המערער, לא דרך את נשקו ולא כיוון אותו לעבר מכונית הרנו לפני הירייה אשר ירה המערער. עם ביצוע הירי, לקה המערער בהלם קל. לאחר שהתעשת פרק את נשקו. לחבריו לצוות, כמו גם לשוטרי הג'יפ שהגיעו למקום בתכוף לאחר הירייה, אמר המערער כי " פלט כדור" בעת שהתקרב לדלת הרכב. כך מסר אף בהודעתו מאותו יום במחלקה לחקירות שוטרים (להלן - מח"ש), ובשחזור כשבוע לאחר מכן (שצולם בוידאו).

7.         שני הנפגעים קיבלו טיפול ראשוני מצוות מד"א שהוזעק לאזור, והועברו לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. המנוח, שנפגע בעורקי הצוואר ובחוליות עמוד השדרה הצווארי, עבר ניתוח לאיחוי העורקים, אך נפטר מפצעיו ביום 21.11.2000. המתלונן, שנפגע משריטה שטחית בעור הכתף, שולח לביתו בו ביום.

8.         בזירת האירוע נמצאו שלושה ממצאים שקשרו את המערער לירי שבוצע: האחד - קליע שנמצא על המושב האחורי של מכונית הרנו, אשר בבדיקת מעבדה זוהה כקליע שנורה מאקדחו; השני - תרמיל של כדור אקדח שנמצא על הקרקע, אשר זוהה כתרמיל שנורה מאקדחו; והשלישי - כדור של אקדח שנמצא אף הוא על הקרקע, אשר נחלץ מבית הבליעה של הנשק בעת פריקתו על ידי המערער לאחר הירי.

טענות הצדדים בבית משפט קמא

9.         המשיבה טענה כי המערער נהג ברשלנות. טענתה הייתה כי רשלנותו התבטאה, בין היתר, בכך ששלף את נשקו מבלי שהיה חשש לפגיעה מיידית בחיים או בשלמות הגוף של מי מהנוכחים בזירה. כן טענה המשיבה, כי המערער התרשל בכך שדרך את האקדח וכיוון אותו לעבר יושבי רכב הרנו שלא לצורך, בכך שהניח את אצבעו על ההדק ובכך שירה.

10.       טענות המערער בבית משפט קמא התמקדו בעיקרם בשלושת אלה:

א.         לא הוכח כי המערער הוא שגרם למותו של המנוח ולפציעתו של המתלונן. המערער העלה טענה, ולפיה ייתכן שנורתה לפחות ירייה אחת נוספת על ידי איש צוות אחר.

ב.         בשליפת הנשק, דריכתו וכיוונו לעבר נוסעי הרכב, המערער לא התרשל, שכן הוא חשש כי נשקפת לו סכנת חיים מנוסעי הרכב.

ג.          הירייה שנורתה מאקדחו של המערער נבעה מתגובה רפלקטורית בלתי נשלטת, שהייתה תוצאה של הסכנה שחש המערער. תגובה אינסטינקטיבית זו חוסה בצלו של סייג העדר השליטה.